צילום עיצוב פנים הוא תת תחום של צילום כללי, ששייך לצילום אדריכלות באופן כללי. זהו עיסוק שבו אנחנו לוכדים תמונות של חללים פנימיים, בין אם חדרים או ריהוט בתוך החלל.
התחום גם מקושר לצילום real estate שנועד רק למטרות מכירה של הנכס.
לעומת זאת, צילום עיצוב פנים הוא יותר כללי ויכול להיות משומש לתיק עבודות של מעצב/ת פנים, לאדריכל או למסע פרסום שהם מריצים ולכל חומרי השיווק של הנכס שאותו תכננו.
הציוד תלוי בסגנון של הצלם ויש לזה השפעה על התוצר הסופי. יש צלמים שמעדיפים אור טבעי, כלומר אור יום שנכנס בדרך ישירה לתוך החלל או בדרך עקיפה כהשתקפות מבחוץ אך אין קרני אור ישרים לתוך החלל.
במקרה הזה הצלם משתמש בחצובה ומיישר מישורים(לקווים ישרים) ואין דרך אחרת לעקוף את זה כדי שיצאו תמונות חדות.
ראש "מנגנון שיניים" ששולט בכיוון הצירים למטרת יישור
כמו כן יש ציוד של פלאשים וזאת טכניקה אחרת שבה הצלם מצלם עם פלאשים שמעמיד בחלל ולא מסתמך על אור טבעי, במיוחד בשעות הערב. כמובן גם במקרה הזה החצובה חשובה ליישור קווים אנכים.
לעומת צילומי אדריכלות, צילום עיצוב פנים לא דורש עדשות מיוחדות לאדריכלות. עם זאת, יש בזה יתרון, למשל במקרים שבהם אני רוצה לצלם קצת מלמטה, כדי להדגיש ריהוט הנמצא קרוב לרצפה והוא נמוך יחסית, עם עדשה רגילה אני אצטרך להטות את העדשה קצת למעלה, מה שמייצר קווים לא ישרים.
אך אם מצלמים בגובה של מטר-מטר וחצי פחות חשובה העדשה הזאת. פשוט העדשה של אדריכלות נותנת יותר אפשרויות שאין לעדשה רגילה.
בנוסף, משתמשים מדיי פעם גם בפילטר שמוריד השתקפויות, מחלונות וכל דבר אחר בחלל, משהו דיי חשוב שלרוב צלמים לא משתמשים בו.
הגדרת הלקוח – האם זה אדריכל, קבלן, או סוכן/מתווך או מעצב פנים? מתווך לרוב ירצה צילומים יותר פשוטים ומבחינתו להראות את המקום מבפנים במספר תמונות זה מספיק.
מאידך, צילום למעצבת פנים צריך להתבצע עם השקעה אחרת לגמרי. המתווך ירצה להראות תמונות שבהן רואים יחס בין העיצוב למקום ו איך "זורם" העיצוב, איך הוא פרוס, החללים מבפנים (בלי השקעת יתר) וצילום המבנה מבחוץ, משהו שחשוב יותר ללקוחות שבאים לקנות נכס.
מאידך, למעצב פנים יהיו חשובים הרהיטים והפרטים של העיצוב. אדריכלים אוהבים יותר דרמה ואיך המקום נראה בשלמותו, לרוב זה צילום אדריכלות ולא עיצוב פנים.
אך לא תמיד כך העניין, למשל האגף החדש של המוזיאון תל אביב, שיש לו גם פן חיצוני וגם עיצוב פנים, תוכנן ע"י אדריכל פרסקוט סקוט כהן, דווקא שם, מי שהיה זוכר שפריסת העיצוב באה בסוג של אלכסונים משולשים, עליות וירידות, מאוד מעניין.
ציפיות הלקוח – תגידו לצלם מה הציפיות שלכם גם מצילום וגם מעריכה. האם בעריכה חשוב לכם שמפסקי חשמל יורדו, הרי זה לא חלק מהעיצוב שלכם או שלכם זה לא חשוב. האם בזמן צילום תרצו להיות עם הצלם או שהוא יצלם לבד אצל הלקוח. בחלק מהמקרים מצלמים את הלקוח מטושטש, וזאת כדי מצד אחד כדי שאי אפשר יהיה לזהות מי זה אך מאידך, להראות שזה מקום שגרים בו אנשים ולא מקום ריק ללא קשר לאנשים, הרי שהחלל נועד לאנשים.
תכנון הצילום מראש – כדי לקבל תוצאה מקצועית, יש לתכנן את הדברים מראש, לבנות תוכנית. התוכנית יכולה להיבנות ע"י הצלם, שישמע ללקוח שיכול להיות בעל הנכס או המעצבת ומתוך זה לבנות תכונית צילום. עושים תוכנית: איזה חדרים או חללים גדולים מצלמים, זוויות, דברים שחשובים להדגיש ב details, מי ואיך יעשו סטיילינג למקום, לבחון את שעת ההתחלה האידיאלית שיכולה להיות קשורה לזריחה או שקיעה, איזה צילומי פנים הלקוח רוצה לקבל בסוף, כמה תמונות הלקוח מצפה לקבל.
יש גם אפשרות לבקר במקום עצמו, או לחילופין לעשות "זום/סקייפ" מהמקום ולהעביר לצלם, זה עדיף מכלום, ככה הצלם יכול להתכונן יותר טוב. כמו כן הבנה של מיקום החלל (אוריינטציה ביחס לשטח) חשובה, למשל אם יש כניסה חזקה של שמש בשעות מסוימות ביום. כעיקרון האידיאל הוא שהצלם שוהה בחלל יום שלם, ובבוקר כשמגיע בוחן עם תוכנה מיוחדת שעות איפה תהיה שמש יחסית לכל חדר או חלל ובונה תוכנית עבודה אחרי שהגיע למקום ממש לפני ביצוע הצילומים, אף אחד אחר לא יכול להכין אותו לזה.
להתמקד על הפרטים הקטנים – בכל עיצוב פנים הייתה גם השקעה בריהוט, במיקום וצבע שנבחר לחלל ולקירות וכו' ולכן חשוב ללכוד את כל זה בצורה הכי טובה שאפשר, ויש לזה כמה אפשרויות.
אפשר לעשות תמונת תקריב על ריהוט מעוצב או על חלק מהריהוט, אלמנטים מעניינים וחשובים שחברת עיצוב חשבה עליו.
למשל, אלמנט שצילמתי במשרד הייטק שהוא אלמנט של קישוט. תנחשו מה זה.
אז זאת תמונה שמורכבת מקשים בצבעים שונים. פרט עיצובי מעניין מאוד. זוכרים שסיפרתי לפני זה על פילטר שמוריד השתקפויות? אז במקרה הזה השתמשתי בפילטר הזה. אם לא הייתי משתמש בו, הייתי מקבל המון השתקפויות על הקשים, יותר נכון על הזכוכית שנמצאת בחלק הקדמי של הקשים שהחזירה אור חיצוני שנכנס דרך חלונות, ובכך מנעתי כמעט לחלוטין את ההשתקפויות.
צריך לדעת מתי להשתמש, לא פעם בצילומי חוץ הוא יצר לי גם דברים לא טובים על זכוכיות ולכן השימוש בו צריך להיות מאוד זהיר.
התמקדות על פרטים קטנים יכול להיות גם ריהוט עצמו, למשל התמקדות על פינה מעניינת.
כיבוי אורות- לא מעט המעצב או הצלם רוצה להדליק את כל האורות. זה לא תמיד נחוץ ומדיי פעם זאת טעות. למשל, תסתכלו על התמונה למעלה, הרי זה צולם באור יום, גם אם יופעל האור, לא יתן שום אפקט או שהוא יהיה מינורי וגם לא הגיוני, כאשר רואים שזה אור יום מלא. על כל צילום של חלל חדש, צריך לחשוב האם מדליקים אור מלאכותי או לא. למשל, בשעות הערב או כשהחדר חשוך, זה מעולה להראות את העיצוב של אור שתוכנן בחלל ע"י מעצב פנים.
אל תעבדו רחב מדיי – מדיי פעם הצלם רוצה לתפוס זווית מאוד רחבה של החלל, למשל עם עדשה באורך מוקד 17-21 מ"מ, זה מאוד רחב ומדיי פעם סותר את המציאות, הרי החדר לא נראה בפועל כזה גדול. כמו כן, הזוויות הרחבות האלה יעוותו את הפינות של הפריים מאוד חזק, אם יש שם רהיט בפינה או אובייקט כלשהו, הוא יקבל עיוות חזק מאוד, ויהיה צורך לתקן אח"כ בעריכה.
אפשר היה לראות את כל החלל, אך הבחירה הייתה להראות רק את החלק. לא תמיד כשרואים את החדר (אמבטיה) בשלמותו זה תורם במשהו.
מדיי פעם כדאי להראות רק אלמנט אחד או שתיים ולא את כל החלל בשלמותו, כדי להראות כל פרט קטן שהמעצבת חשבה עליו.
בחירת קומפוזיציה – אחד הדברים הכי חשובים הוא לבחור את הפריים. הרי אפשר לצלם מלמטה ומלמעלה, קצת מהצד, בזווית זאת או אחרת, כל זה שייך לקומפוזיציה, איך אנחנו מכוונים מצלמה כדי לצלם את החלל שיראה טוב. לא כל נקודת צילום וזווית טובים, ולכן הצלם יבחר ויצלם מכמה זוויות. הוא יכול קודם ללכת עם המצלמה ביד ופשוט להסתכל דרך העינית, בלי לצלם, איך זה נראה בפריים ורק אז, כשהוא מצא נקודה טובה, להביא לשם חצובה ולצלם משם. זאת בעצם הקומפוזיציה בשפה פשוטה, זה מה שעושה את הפריים מוצלח. צריך להיות איזו בין האלמנטים בתמונה, בלי משקל יתר לחלק מסוים.
אחת הגישות היא לצלם מהפינה ואז החדר מצולם בסוג של אלכסון, למשל כמו בתמונה למעלה. יש צלמים/מעצבים שמעדיפים גם קווים ישרים ופחות אלכסונים.
טכניקה נוספת היא בכלל לצאת מהחלל ולצלם לתוך החלל, במיוחד בחללים קטנים, מה שמאפשר לצלם עם זווית לא יותר מדיי רחבה כדי לשמור אל ריאליסטיות.
למשל, אפשר לצלם מתוך החדר הסמוך או מהמסדרון. בחלק מהפעמים אפילו הדלת הפתוחה "שמזמינה" לבפנים זאת גם דרך טובה להראות את החלל.
צילום חדר שינה דרך חדר שירותים עם שמופרד רק בזכוכית
שימו לב לפן נוסף, שזה גובה הצילום. בחלק מהמקרים נרצה לצלם מגובה נמוך יותר בכדי להדגיש ריהוט או אלמנטים שקרובים לקרקע, אך בחלק מהמקרים אנחנו צריכים לצלם גבוהה יותר, וזאת כדי להפריד ולהראות את כל האלמנטים בחלל כדי שלא "ישבו"(יסתירו חלקית) אחד את השני , כך נשמור על קומפוזיציה טובה.
בד"כ הגובה של מעל מותן בן אדם הוא גובה טוב לצילום באופן כללי, אך זה מאוד משתנה כתלות בחלל והאובייקטים הנמצאים בו. מאידך צילום בגובה גבוהה יכול לייצר עיוות בפינות של הפריים כיוון שהמרחק בין העדשה לשולחן או קורסה שנמצאים על הרצפה גדל ומייצר עיוות.
הפתרון הוא להרחיק או להתרחק מאותו הריהוט על הרצפה או לבחור גובה יותר נמוך לצילום. לכן צריך לשים לב לעיוותים אפשריים ולמנוע אותן, למשיקים בתמונה ול"עומס" ולעשות שינוים בהתאם.
בקומפוזיציה גם שמים לב ליחס בין האלמנטים השונים בחלל והיחס של הריהוט לחלל עצמו, הכונה צריכה להיות טובה ואיך שהריהוט מסודר.
צריך להתאים הכל ל"כיוון" המצלמה. מהצד השני זה יכול להראות לא נכון, אך ממיקום המצלמה זה יראה נכון וזה מה שחשוב. צריך למצוא באלאנס נכון וקומפוזיציה טובה, בלי לייצר עיוותים ועומס מיותר על הצופה.
"פחות זה יותר" – לכו על איכות ולא כמות. כמו תמונות טובות עדיפות על פני עשרות מונות שהן לא משהו. כמובן כדאי לנסות הרבה זוויות אך עם עין מיומנת של צלם וניסיון עבר, ידע את הבחירה הטובה לזוויות וגובה של צילום, וזאת כדי להתמקד על תמונת מנצחות. ומדיי פעם "פחות זה יותר" יכול גם להגיד: לא להראות הכל, את כל החלל, אלה את חלקו ובמקרים רבים התמונה של פינה יפה עם קורסה ושולחן סלון תהיה יותר טובה מאשר להראות את החלל ה"ענק" בשלמותו. לכל דבר צריך להיות "משקל" משלו בתמונה ולתרום לקומפוזיציה שלנו. כל זווית, קו או פרט צריך לעבוד לטובתנו.
לייצר עומק – כשבוחרים קומפוזיציה, אפשר גם לייצר עומק, כלומר אובייקטים קרובים ואובייקטים רחוקים מאיתנו, ככה ששניהם בפריים, למשל באלכסון ואז זה מייצר עומק לתמונה.
סטיילינג – פן נוסף מאוד חשוב. לרוב מעצבים עושים סטיילינג לפני תחילת יום צילום. אך יש גם נשות סטיילינג, שיודעות לקשט את הפנים בצורה יפה. המטרה היא להחמיא למקום. מדפי ספרים צריכים להיות מסודרים, ושולחן עבודה נקי ואחיד. הוספת פרחים אמיתיים או עציץ לרוב נותן למקום אווירה טבעית והרגשה של המקום טובה יותר ועל שולחן סלון יתאימו כמה ספרים/מגזינים.
למלון מה יכול להתאים בקבוקי שמפניה עם פירות ושוקולד (כדי להדגיש את הנופש שלכם במלון). לעומת זאת בחדר שעוצב להייטק זה יכול להיות ציורים שונים או אינסטלציות. אבל, סטיילינג תקף לאובייקטים לא קבועים, כלומר כאלה שניתן להזיז או להוסיף כדי לייצר אווירה נחמדה של מקום שאותו מצלמים ובו שוהים האנשים במהלך היום. בדירת נופש זה יכול להיות קערה עם פירות על שולחן. זה מאוד מוסיף לצילום.
את המבטח יותר שקה "לאבזר", הם צריכים להראות נקיים ועם סדר אך כאלה שהם "חיים". למשל יכול להתאים לשים לחם, קערה עם ירקות, פרחים וכו'. עוד משהו נחמד יכול להיות לארגן כביכול "סטאפ" (תסריט) של ארוחת בוקר, עם כוס מיץ, גבינה לבנה וצהובה, פרוסת לחם, עיתון וכו'.
פרט נוסף שיותר קשור לקומפוזיציה, אך גם לסטיילינג הוא כיוון רגליים/גלגלים של כיסאות. יש לשים לב שכל הכיוונים של רגלי הכיסאות ממוקדים לאותו כיוון, במיוחד במשרדי ישיבות. כמו כן צריך גם לשמור מרחקים שווים בין הכיסאות, הכל צריך להיות אחיד מכיוון המצלמה.
בצילומי פנים תכונה טובה של הצלם היא שהוא צריך להיות סבלני וגם מכוון לפרטים. הכיוונים של כוסות והפיזור שלהם בשולחן, העריכה של הפרחים בכד, המרחק בין הכלים על השולחן. האהילים צריכים להיות ישירם ובלי עיוותים. הצבע של הספר שעל השולחן צריך להשתלב טוב עם התמונה בכללי. כל אלמנט בתמונת פנים צריך "לעבוד" אחד עם השני אך גם בקונטקסט של מכלול.
תתפטרו מהזבל – הכוונה לא לזבל, אלא לדברים שבכלל לא תורמים לצילום. יש הרבה דברים שאנשים מונחים או מוצבים בחלל והמעצב בכלל לא עיצב בידיעה כזאת. אחרי זמן מה החלל מתמלא בדברים וכשמגיעים לצלם , הוא עמוס בכל מיני אובייקטים מיותרים. זה יכול להיות גם אובייקטים קטנים. למשל שולחן לסלון או שידה שעליו יש זבל ויזואלי – שלטים, מפתחות, כוס, עיתונים ומגזינים מפוזרים. את כל הזבל הזה צריך לסדר בצורה יפה, ואת חלקו להוציא למקום מחוץ לפריים. כמובן שלא תמיד מותר הכל, לכן אם יש דברים שיקרים, יש לשאול את הלקוח של הנכס האם אפשר בבקשה להזיז או להוציא זמנית. אנחנו שואלים את זה כיוון שללקוח יש לזה גם קשר רגשי מדיי פעם, זה משהו אישי שלו ולא רק ערך כספי של הדבר. כל חלל שמצלמים יש קודם לעבור ויזואלית עם עניים, לראות שאין שום אובייקטים מיותרים או כאלה שמסתירים או גורמים לעומס בתנועה.
תצלמו עם ובלי פריטים מסוימים ותראו מה יוצא יותר טוב. אם תורידו הרבה, המקום יראה ריק. גם בסטיילינג של פריטים קטנים, תנסו להוסיף או להוריד ולראות מה נראה יותר טוב.
תעבדו בצורת tethered – זה בדיוק הסיבה לסעיף קודם. יש טכנולוגיה מאוד יפה שנועדה לצלמים והיא עוזרת גם בצילומים אלה. הצלם יכול לחבר מצלמה למכשיר והוא באופן אלחוטי ישדר את התמונה לאייפד או לפטופ. אז למה בכלל צריך את כל הסיבוכים האלה? הסיבה היא מאוד חדה: כשמצלמים ומסתכלים במסך מצלמה קטן, נכל נראה יפה מאוד. לא פעם בעבר תפסתי את עצמי רק בעריכה כמה פשלות שלא שמתי אליהם לב. אז, כשרואים את זה באייפד, התמונה גדולה, והצלם עם המעצבת פנים יכולים יש לשים לב אם משהו לא נראה טוב ולטפל ב"זבל הויזואלי". כמו כן, המכשיר מאוד עוזר בכך שאם בחרתי פריים לא מוצלח, אני אזהה את זה יותר טוב במסך של אייפד או לפטופ ואשנה את זווית ומיקום הצילום.
לשמור על "לוק" טבעי – רצוי לשמור על נראות טבעית של החלל, שיורגש ויראה טבעי. במקרה הזה אור טבעי יכול להחמיא, מה שדורש לצלם בשעות ספציפיות. אפשר לשאול את המעצבת מה היה לה בראש בתכנון החלל, האם היא כיוונה ללוק טבעי, או שהפן הזה פחות חשוב. הבנת חשיבה של מעצבת פנים ומה היא רצתה להעביר בעיצוב שלה(חוץ מהיופי של העיצוב) יכולים לעזור לצלם לצלם את המקום בצורה שיותר תתאים לדרישה שלה.
להראות את האישיות של הבעלים – אפשר להעביר את האישיות של האנשים שחיים במקום. למשל במקרה של וילה משפחתית, יש אובייקטים שהם אישיים. כשאנחנו מתעדים אותם, זה גם מעביר משהו על האישיות של בעל המקום. תפאורה ופינות נעימות של תקריבים יכולות לתת עוד גיוון לתמונות הרחבות.
ציור במעבר לסלון בדירה של מעצבת פנים
פינת יופי בחדר שינה של מעצבת פנים
התאורה – תאורה טובה מפרידה בין צילום טוב ללא טוב. התאורה יכולה לקבוע את ההרגשה שלכם מהחלל וגם נותנת לחלל "לוק" תלת ממד. התאורה הטבעית להרבה לקוחות היא טובה מספיק אך יכולה לייצר תחושה של לוק מאוד שטחי או "מת", בהשוואה לתאורה (מלאכותית) טובה שיכולה לתת לחלל "חיים". התאורה תבוא כתלות במקרה. התאורה המלאכותית רק מוסיפה, היא משפרת את המקום, היא מובילה את העין של המתבונן דרך החלל, לפרטים חשובים ואלמנטים של עיצוב. תאורה יכול בהרבה מקרים לשפר את האור הטבעי /תאורה טבעית השוררת בחלל, אך היא נועדה לשפר את התמונה. אפשר להאיר מקום מסוים שאותו רוצים להדגיש, להוסיף אזורים בהירים ולייצר כהים, להבדיל בין טונליות במיוחד של אזורים כהים, להבליט את הטקסטורה, מה שיביא לצבעים רווים וחיים ולא מתים כמו בצילום באור טבעי.
זה גם יותר קל לצלם באור טבעי, צריך רק מצלמה וחצובה. במקרה של שימוש בטכניקות של תאורה, דורש הדבר לסחוב ציוד רב. לתאורה יש יתרונות רבים, זה גם מוסיף לאווירה. אולי המקרים היחידים שבהם תאורה פחות תתאים זה בחללים ענקיים, ששם אין לה הרבה אפקט, אך מיקום כמה "ספוטים" כאלה יכול עדיין לייצר הבדל גדול.
עבודת עריכה בשכבות – זה יותר קשור לעריכה של הצלם. כלומר, הצלם יכול לערוך את התמונות שצילם במספר דרכים ויש לזה כמה טכניקות. בלי להיכנס לפרטים, בכללי אפשר לערוך תמונה שצולמה עם אור טבעי ולה יהיה לוק אחד. אפשר לעבוד בשכבות ולשלב כמה תמונות ביחד(שצולמו בחשיפות שונות) או שילוב בשכבות של תמונות שצולמו בפלאש, בים אם באופן ידני או עם תוכנות חצי אוטומטיות. חלק מהטכניקות נועדו להראות את האזורים הכהים, או להדגיש עם מברשת אזורים שחשובים יותר. חלק מהטכניקות של עריכה יכולות לפגוע בלוק הטבעי של תמונה של פנים ולכן חשוב לדעת את הגבול הטוב כדי שזה לא יעבור ליותר מידיי מעובד, מה שיזוהה דיי מהר ע"י אנשים, אפילו שהם לא מבינים בצילום. לכן עריכה ידנית מדויקת דורשת זמן רב יותר מאשר תוכנה חצי אוטומטית, אך יכולה להביא לתוצאות יותר טובות.
כדי להצליח בתחום, צלם עיצוב פנים צריך "לחיות" את התחום ולאהוב אותו, צריכה להיות לו הבנת הדיוט של אדריכלות ועיצוב פנים. בהרבה מקרים הלקוח יהיה תלוי בחוות דעת של הצלם, לכן הידע של הצלם ומה כן עובד בתמונות פנים צריך להיות ברמה של מי שעבורו הוא עובד. כל צילום זה אתר חדש בפני עצמו, לכן שילוב מיומנות טכנית עם אסתטיקה הוא מהנה.
הלקוחות מחפשים את הלוקסוס וחמימות של החלל. עבודה משותפת ביחד יכולה לגרום לשני הצדדים להיות שמחים ולהביא לתוצאות טובות בהבנה משותפת של מטרות. תיאום ציפיות וביקורת בונה כדי להגיע למטרה שרוצים משפרת את יחסי עבודה שיכולים להניב הרבה שנות עבודה משותפת בהמשך.